שר התקשורת, אריאל אטיאס, מנסה להעביר חוק בכנסת, וכבר עבר בקריאה טרומית, שיחייב את ספקיות האינטרנט לחסום אתרי פורנו והימורים. אם יעבור החוק, תצטרף ישראל לקבוצה גאה של מדינות דיקטטוריות ופונדמנטליסטיות שכבר הצליחו להטיל צנזורה על האינטרנט. מה שמעלה כמה שאלות:
איזה מין שר הוא? התואר הרשמי של אריאל אטיאס הוא "שר התקשורת", אבל הצעת החוק שלו מציבה אותו במצב פרדוקסלי: האם, ברגע שהשר מנסה לקדם חוק שמהותו היא אנטי-תקשורתית, אין עליו למעשה לקום ולהתפטר ממשרתו? או לדרוש את תיק הדתות, שהוא - בואו נודה בכך - המשרד האמיתי בשמו יזם אטיאס את החוק הזה.
מי השותפים שלו? האמת, אני מבין את השר אטיאס. הוא יוזם חוקים על פי השקפת עולמו, אמונתו והוראות רבניו. ושהציבור יקפוץ. מה שאני לא מבין זה את הבריתות-הלא קדושות שמתחברות להצעות החוק נטולות הבינה האלה. זה קרה כשארגונים פמיניסטיים חברו לש"ס במלחמה בפורנוגרפיה, ועכשיו כשהמועצה להגנת הילד חושבת שהצעת החוק של אטיאס נועדה להגן על הילדים המסכנים שרק פותחים מחשב וכבר נשפך עליהם המון פורנו באופן בלתי מבוקר. קדמנים יקרים: צנזורה על טלוויזיה ואינטרנט אינה מגינה על נשים או על ילדים, היא רק מכשירה את חוק הצנזורה הבא שילך ויצמצם את מרחב המחייה והמחשבה. זו עדות לאפיסות מחשבתית אם ארגונים ליברליים להגנה על זכויות אדם משתפים פעולה עם מפלגה פונדמנטליסטית מתוך מחשבה שהתוצאה הסופית - האח, אין פורנו! - מקדמת ערכים משותפים.
האם השר אטיאס אי פעם גלש באינטרנט? יכול להיות שכן, אבל זה לא נראה ככה. כי אם כן, הרי שהצעת החוק היחידה שהוא היה מעביר היא זו שמחייבת את ספקי האינטרנט לחסום מיילים המוכרים לנו ויאגרה, סיאליס ותכשירים להגדלת איברים. מצד שני, אולי חברי הכנסת של ש"ס מוצאים את המיילים האלה שימושיים.
על מי מנסה אטיאס להגן? אם חסימת האינטרנט אמורה להגן על מצביעיו של אטיאס וחרדים אחרים מהיחשפות לתכנים משחיתים באינטרנט, משונה שאטיאס לא מבין שהבעיה אינה עם האינטרנט אלא עם קהל מצביעיו. שיחוקק נא חוק האוסר על יבוא וייצור של סולמות בישראל, ובכך יגן על מצביעי ש"ס שחלילה ייתקלו בסולם ויכריע אותם יצר הרע לטפס על הסולם למרפסת השכן ולגנוב ממנו. סולמות זה תועבה.
מי ירוויח כסף מהחוק הזה? השר אטיאס איננו הפוליטיקאי הראשון בתולדות ישראל שראה את הקידמה מולו ואז ניסה לבלום אותה. הרי אין לכם הישג גדול יותר לפוליטיקאי מאשר החזרת הגלגל לאחור. זו העדות האמיתית, לעיתים היחידה, לעצם קיומו. מי, למשל היה הגאון שבסוף שנות השבעים החליט שעד שלא תהיה לכל האזרחים טלוויזיה צבעונית לאף אחד לא יהיו שידורים בצבע, והגה את המצאת המחיקון? כך שידרה הטלוויזיה הישראלית שנים בצבע, אך המחיקון מנע מהצבע להגיע למקלטי הטלוויזיה. אלא שמיד קמו יזמים והמציאו את האנטי-מחיקון. האין זה ברור שמרגע שיגזור השר אטיאס את הסרט מעל מכשיר החסימון העצום שלו, אותו סכר הענק שיבלום את שטפונות התועבה מלהתנגש בחופי שרתי המחשב בישראל, יקום היזם הישראלי הזריז ויתכנת את האנטי-חסימון (או האנטיאסון)? במחיר שקל להורדה הוא הופך מיליונר בין לילה. יש לי תחושה שלא מעט ממצביעיו של אטיאס יהיו מהראשונים להוריד אותה.
האם זו הצעתו היחידה? כי אני יכול להציע לשר אטיאס רעיונות מבריקים לחקיקה נוספת. כמו למשל "החוק לעיטוף כל מדינת ישראל בניילון נצמד". אמת, עטיפת כל המדינה בניילון נצמד עשויה לחנוק למוות לא מעט תושבים, חיות וצמחים, אולי אפילו את כולם, אבל בד בבד היא עשויה לבלום זליגה של השפעות זרות והרסניות למדינה, כמו חיידקים, זיהום, קרינה אולטרה-סגולה מסרטנת, גלי רדיו משחיתי מוסר. וחמצן.
(גרסה מעט מורחבת לקטע שכתבתי לגיליון "7 לילות" ב-1 ביוני 2007)
cinemascope.co.il - בלוג הקולנוע של יאיר רוה
דרג את התוכן:
הוא התראיין לדני קושמרו בפתיחת כנס הרדיו (הלא רע בכלל האמת) שהיה בחיפה בתחילת השבוע.
הוא הצטייר בעיני כפוליטיקאי משופשף, שמשתדל לקחת מינימום אחריות על דברים. (זה לרשות השניה, זה למשרד הבריאות וכולי...) למען ההגינות אני חייב לומר עם זאת שאנשים מהמשרד שלו שהשתתפו בפורומים אחרים התגלו כאנשים מקצוע בקיאים מהשורה הראשונה.
לענייננו, כשקושמרו שאל אותו על האיוולת הזאת הוא נתלה שוב ברשות השניה, שהחליטה בזמנו לאפשר שידורי פלייבוי לישראל בטלויזיה הרב ערוצית אבל תוך שימת הגבלים (שעות מסוימות וססמה נדרשת). לשיטתו, האינטרנט והטלויזיה הולכים לאיחוד, ולכן אם הוחלט על הגבלות תכנים במדיום אחד, יש להחיל אותם גם על השני.
לא דעתי האישית כמובן, רק מביא דברים בשם אומרם.